"אני מנהלת שיווק כבר 10 שנים במקום עבודה אחד וקול פנימי אומר לי שעלי לעזוב".
ככה מתחילה נירה, בת 50, את הפגישה.
"אני מתבגרת ואולי, עדיין לא מאוחר מידי לעשות שינוי ולעזוב.
אם להגיד את האמת, אני כבר קצת משועממת, אין לי ברק בעיניים, אני עושה את התפקיד עם היד קשורה מאחורי הגב. אני אולי אפילו כבר לא מייצרת מספיק ערך כי אני עייפה ולא מספיק יצירתית.
מצד שני נוח לי, נעים לי עם האנשים, השכר, המעמד בחברה, הוודאות שבשגרה מספקת לי בטחון.
מעבר לכך גם אין לי מושג לאיזה כיוון מקצועי לפנות. אני מרגישה שעדיין לא שברתי את "תקרת הזכוכית" מבחינה מקצועית.
מצד אחד מפתה אותי לחפש תפקיד ניהולי שיווקי בכיר יותר.
מצד שני, מה יש לי להציע, אני כבר המון זמן באותו תפקיד באותה החברה וזה לא נשמע לי כיתרון.
יש גם אופציה לפנות לעצמאות, אבל אז מה זה אומר, שאני מוותרת על "שבירת תקרת הזכוכית".
הסיפור והחווייה של נירה לא הפתיעו אותי. אני מכירה הרבה אנשים שהגיעו למקום הזה סביב הגיל הזה. כולנו לפעמים מתמכרים לאזור הנוחות ולמוכר.
וכשנוח לנו קשה לראות את הסיבה לשנות. נדרשים הרבה אומץ, תשוקה וחזון כדי ליזום מהלך כזה ולא תמיד קל לנו לגייס אותם. שלא לדבר על החשש מאי הוודאות.
את המטרה האימונית דייקנו די מהר. "אני רוצה להיות מסוגלת לצאת מאזור הנוחות".
להגיע לתמונת החזון היה קצת יותר מורכב.
מה שתקע את נירה מלראות את התמונה של העתיד המיטבי שלה, היה החשש שמא היא לא תשיג אותו.
מכיוון שנירה לא התמודדה כבר מספר שנים עם אתגרים חדשים ויציאה מאזור הנוחות, היו חסרים לה כלים כדי לצייר ולהגשים חזון.
רבים מאיתנו מתבלבלים לעיתים וחושבים שיש את האני המקצועי שלנו, מי שאנחנו בעבודה.
ויש את האני האישי, מי שאנחנו במשפחה, עם חברים ובמרחב הפרטי שלנו.
לא פעם אני שומעת אנשים אומרים בבית אין לי בעיה לעשות ככה וככה, בעבודה אין לי אומץ.
ואני מאמינה שאנחנו מי שאנחנו תמיד. במקומות, בתפקידים ובמצבים שונים אנחנו מבטאים חלקים שונים שבנו ויש לזה הרבה סיבות שלא נפרט אותן כאן.
מה שחשוב הוא להבין שהחוזקות שלנו והערכים הם שלנו כל הזמן, האחריות להביא אותם לביטוי ולהשתמש בהם תמיד היא עלינו.
על כן הדבר הבא שעשיתי עם נירה היה לבקש ממנה להיזכר ולספר על אירועים ומצבים בהם יצאה מאזור הנוחות שלה בעשור האחרון.
האמת, זה היה מהיר, היא נזכרה ב 3 ארועים מהותיים מ 3 השנים האחרונות וסיפרה לי עליהם עם חיוך רחב והרגשת מסוגלות.
בהשראת הכוחות שנירה הבינה שהיא הפגינה באירועים האלה, הצלחנו לצייר את תמונת החזון.
נירה עדיין רוצהה לעשות תפקיד נוסף כמנהלת שיווק בכירה יותר. היא רוצה להרגיש שהיא פורצת את הגבולות של עצמה ושוברת עוד סדק בתקרה הזכוכית.
נירה פוטרה עוד לפני שהסתיים תהליך האימון. מסתבר שהיתה החלפת בעלים בחברה והבעלים החדש רצה לאייש את התפקיד במישהו מאנשיו.
נירה לא נבהלה, זה קרה כבר אחרי שהיה לה חזון מגובש ומטרה אימונית.
עד שסיימנו את התהליך נירה עדיין לא עבדה, אבל כמנהלת שיווק היתה לה תוכנית פעולה ברורה איך להגיע לתפקיד, וחודש לאחר סיום תהליך האימון כבר היתה לה הצעה ראוייה לתפקיד דומה, טיפה יותר בכיר ובמקום עבודה חדש.
את האימון נירה סיכמה "נחשפתי לחוזקות שלי והבנתי איך להשתמש בהן ביום יום. אני מרגישה שעברתי העצמה אישית בתהליך האימון."