האם גם אתם מסכימים שבכל רגע נתון מתרחש שינוי ושתכלס כל רגע אינו זהה לקודמו ולזה שיבוא אחריו ?
אם כן אז אתם בטח גם מסכימים שהעולם נמצא כל הזמן בתנועה. משכך באופן טבעי עם אנחנו עוצרים אנחנו למעשה הולכים אחורה, נתקעים. אולי זו הסיבה הכי בסיסית לצורך שלנו לנוע, להשתנות ולא לעצור, כדי להרגיש התקדמות והלימה עם כל מה שנע סביבנו.
היות ואין פה איזו תגלית יוצאת דופן שלי, אני מניחה שאתם נעים כל הזמן ואולי ממש ברגע זה בו אתם קוראים את הפוסט הזה, כבר החלטתם על שינוי והפעם מסיבה לא ברורה אתם פשוט דוחים את היציאה לדרך ועשיית השינוי. אני מזמינה אתכם לחשוב איתי למה לעיתים קל יותר להחליט מאשר לבצע. אין לי תשובה ברורה אבל יש לי כמה הגיגים שאותם אחלוק איתכם ואשמח גם לשמוע את שלכם. מהו הפער אצלכם בין ההחלטה לעשייה, האם ההחלטה שלכם אינה מחייבת אתכם, אולי כי רק אתם יודעים עליה ואין צורך לתת דין וחשבון על ביצוע שלה, האם ההחלטה אינה כנה, אינה באה באמת מעומק ליבכם? ועוד שאלות רבות שעולות לי ואשמח לשמוע להם תשובות.
אז בואו נמשיך לדבר על שינוי
בתרגול מדיטצייה הצלחתי להבחין בעובדה שהעליתי בפסקה הראשונה המתייחסת לשינוי שמתרחש בכל רגע ורגע.
מי מכם שמתרגל יבין, ומי שטרם תרגל מוזמן לנסות כי להרגיש את השינוי זו דרך מצויינת להבין מדוע גם מאיתנו נדרש להיות מסוגלים ליצור שינויים.
כשיושבים 20/30 דקות במדיטציה עם הנחיה לריכוז בגוף ובנשימות התחושות משתנות מרגע לרגע. כשהתחושה משתנה גם הרגש משתנה. כאשר מבחינים בכאב בנקודה מסויימת הרגש המתלווה הוא סוג של תסכול וכעס על הכאב, רצון עז שיפסיק להפריע. אנו ממשיכים להעביר את תשומת הלב מאיבר לאיבר, וכשחוזרים לזה שכאב תחילה, פתאום הוא מרגיש אחרת וגם הרגש משתנה. אם אותו כאב כבר לא מציק, אפשר שנרגיש שחרור ואפילו איזו מידה של שמחה.
וכך לאורך כל המדיטציה, ניתן להבחין באותם שינויים זעירים המתרחשים כל שניה שבריצת היום יום לא ניתן להבחין בהם. וכאשר מתרחש כאב פיסי ביום, לעיתים נרגיש שאינו עובר, כי אנו לא מפנים טת הדרך כדי לאפשר לו לעבור ולתת לתחושה של הרגע הבא להיכנס.
עד כאן לעניין המדיטציה, פשוט התרגול שלה מאד חידד לי את משמעות השינוי והרגשתי צורך לתף ולהמליץ. גם אם לא כדרך חיים אז לפחות לתרגול עד שמושג השינוי יופנם באופן הזה. אצלי זה פתח הרבה תקיעויות והכניס דרכי התייחסות חדשים.
ממשיכה להגג על שינוי
סדר היום בעיתון משתנה בקצב מהיר, חדשות מסעירות של אתמול כבר אינן מטרידות היום. מנכ״ל חברה עוזב לפתע ואחר נכנס ומשנה את סדר היום של החברה כולה. התארגנתי בערב לאימון כושר מוקדם אך בלילה הזדחל לו כאב בגוף שהשאיר אותי במיטה למחרת, פגישה שחיכינו לה המון זמן ועמדה לקרות מחר התבטלה ברגע האחרון בשל ארוע פתאומי של הצד השני.. כן כל הזמן הדברים משתנים ועל רובם אין לנו שליטה. השליטה היחידה שלנו היא לפעול למען השינוי שאנו רוצים, להיות מסוגלים לבצע את השינוי שהחלטנו עליו. משזה יקרה נלמד לזרום עם השינויים בחיים וכל שינוי שניזום או יפול עלינו יהיה עוד צעד קטן בתנועה שלנו בעולם שממילא משתנה.
סיכום ביניים על השינוי
מקווה שהסכמנו שהשינוי מתרחש כל הזמן ואיך בעזרת תחושות הגוף המשתנות וצפייה בחיי היום יום ניתן באמת להפנים את התרחשותו הקבועה. אז האם אנחנו כבר מבינים למה נדרש שינוי ולמה גם כשהחלטנו עליו אנחנו מתקשים להתקדם ולהוציא אותו לפועל.
אני יכולה לחשוב על מספר גורמים מפריעים לשינוי, אשמח שתכתבו לי ותוסיפו את שלכם.
- הפחד מהבלתי נודע. כל שינוי טומן בחובו כניסה למצב זמני של אי וודאות. רובנו מרגישים חוסר נוחות עם אי וודאות. אנחנו גם לא יודעים כמה זמן היא תמשך וגם יש לנו חוסר וודאות האם המצב החדש יהיה טוב יותר מהנוכחי או שנצטער.
- חלקנו איבדו קצת אמונה בעצמם. אם זה בגלל שינויים שעשינו ולא הצליחו ואם זה בגלל שמזמן לא תרגלנו שינוי ואנחנו כבר הרבה זמן באותו המקום ושינוי דורש מיומנות ששכחנו שיש לנו.
- רבים מאיתנו ירגישו בטוחים יותר אם תהיה להם עזרה או שותף לתהליך השינוי אבל לא נוח לנו לבקש. אולי אין לנו אל מי לפנות ואולי סתם נדמה לנו שזה משהו שכבר היינו צריכי להיות מסוגלים לעשות לבד.
אם בכל זאת יצאתם לדרך ואתם על מסלול של שינוי, זכרו, זוהי ריצת מרתון לא ספרינט. חשוב לשמור אנרגיה לאורך כל הריצה ולא לגמור את הכוחות בקילומטר הראשון. אם מתעיייפים אפשר להאט קצת בדרך, המטרה היא לא קו הסיום אלא הדרך, הריצה. קו הסיום הוא שניה. הריצה היא זו שלוקחת זמן. צפו בעצמכם בדרך והיו ערים למה שאתם רואים ולומדים כשאתם על המסלול. שאבו כח מאלה שרצים לצידכם. ואם תרצו שותפה לדרך תרימו אלי טלפון, אני על המסלול כבר, רק צריך לקבוע נקודת מפגש ולהמשיך יחד.
תהנו מהדרך ואל תגמרו את הכוחות בקילומטר הראשון. האטו כשצריך והקפידו לנשום.
שיהיה בהצלחה ובהנאה.
"התלמיד עלה על רבו"
