אז למה אני מאמינה שכל כך חשוב לחיות על פי חזון אישי ושהסיבה העיקרית לעשות תהליך אימון אישי היא כדי להתוודא לחזון שלנו
בואו נניח שהאדם והאשה הראשונים עלי אדמה היו באמת אדם וחוה.
אם הסיפור הזה נכון אז ברור לנו מדוע נולדנו כולנו עם האינסטינקט הבלתי נסבל "לרצות" את האחר.
כידוע, אלוהים ציווה אותם לטפח את גן העדן שאליו הם נבראו ואסר עליהם לאכול מעץ הדעת.
הם לא שמעו לו ומיד סולקו מגן העדן. הם מרדו, לא "ריצו" אותו ונענשו על כך.
הצורך הטבוע שלנו לרצות את האחר לא מאפשר לנו להתנהל ממקום נקי ואותנטי.
זה גורם לנו על פי הפילוסוף מרטין בובר לתקיעות.
אנחנו נעים רק בתוך מעגל המסגרות שהקפנו בהם את עצמנו, מה נכון ומה לא נכון, במצב כזה אנחנו מאבדים את ה being שבחיים.
בתהליכי הקואצ'ינג שאני עוברת עם המתאמנים שלי, אנחנו מדברים הרבה על ריצוי.
ברגע שמחילים למפות את אורח החיים כדי למצוא את החזון נושא הריצוי עולה די מהר.
רובנו חלק ניכר מהחיים שלנו עסוקים בלרצות את האחר.
במהלך האימון המתאמן מבין שהרבה מהעשייה שלו בחיים קשורה בצורך לרצות את האחר ומתגלה למתאמן האופן שבו זה מביא לתקיעות וחוסר אותנטיות בחייו.
כשאנחנו עושים דברים שהם לא באמת אנחנו, ואינם באים בקלות, אנחנו במאמץ שלא מאפשר הנאה ולעיתים אף מייצר תסכול.
זהו מאמץ שגורם לנו להיות כל הזמן ב Doing , כל הזמן עמוסים במשימות שיש להספיק לעשות.
זה לא מאפשר לנו לפנות זמן איכות ל Being של עצמנו, זמן שבו נוכל באמת לתהות מה בא לנו לעשות או להיות, איך בא לנו לחיות את חיינו.
ואז, מגיע שלב שבו אנחנו כבר כל כך מותשים ועייפים מהיום יום ומתחילים לתהות בחיפוש אחר ייעוד ומשמעות. כשאם רק היינו מתמקדים בזה לפני כן, כמה היינו מרויחים.
הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית גורסת ש"האדם אינו אלא מה שהוא עושה מעצמו.
הוא קיים רק במידה שבה הוא מממש את עצמו. הופך למה שהוא עושה".
משמעות החיים שלנו במילים אחרות, תלויה רק בנו.
את זה ניתן ליצור דרך עיצוב חזון חיים. עיצוב החזון הוא בעיני עמוד תווך בתוך אימון אישי וניתן לעבוד עליו במספר מועט של מפגשים.
שני המושגים ייעוד וחזון, הם לא אותו הדבר אבל הם מתכתבים זה עם זה וביחד מאפשרים יצירת משמעות לחיים כזו שעושה אותנו מאושרים.
בפרק הבא אחדד על ההבדלים והיחסים בינהם ועל החשיבות שלהם בחיינו.
אז מה לקחתי מהקורונה
