אז אנחנו ממש בערב חג הפסח שיחול מחר. חג מוזר, חג שמציין את יציאת היהודים מעבדות לחרות בזמן שפה בשנת 2020 במדינה שלנו הוכנסנו לסגר.
באופן טבעי רוב הברכות של כולם מדברות על יציאה לחרות מהסגר הזה ומהתקופה הזו. אני לא רואה את הסגר כגניבת החרות. אני מצליחה לראות גם הרבה חופש במצב שנקלענו אליו. יש לי את החופש לא להתלבט עם מי לחגוג את ליל הסדר, עם איזה צד של משפחה.
אין דיונים מי יארח ומי יבשל מה. כל מה שיש זה פשוט לקבל את המצב ולהרגיש חופשי ליהנות ממה שיש. אני אכין ארוחה חגיגית, אתלבש לערב חג ואחגוג בחייק קומץ אנשים שאני אוהבת וגרים איתי.
אתמול בערב צפינו בסדרה בנטפליקס, וככה כששוכבים במיטה בשעה 22:30 מתכרבלים מול סדרה זה מרגיש כאילו הכל כרגיל, שגרה מוכרת. כי מסתבר שגם בתוך השגרה החדשה יש דברים שנשמרו מהשגרה הקודמת, זו שהורגלנו אליה.
האם נצליח כשהתקופה של המגיפה תחלוף לשמר גם בשגרה הבאה דברים מהשגרה שאליה אנחנו מתרגלים עכשיו?
הלוואי, כולי תפילה.
בקבוצת ווצאפ/פייסבוק של שמוליק מרחב שנקראת "שאלת היום" נשאלנו אילו מתנות של ימי הקורונה נרצה לשמר כשהכל יגמר.
שאלה מצויינת לדעתי, יש לי עליה תשובה ארוכה.
אבל בקצרה, הכי מהכל הייתי רוצה לשמר את החוסן המשפחתי והאופטימיות.
אלו באות לידי ביטוי בכך שכולנו באמת רגועים, מחייכים, לא מדוכאים ולא סופרים את הימים שהכל יחזור לשגרה.
פשוט מתנהלים בטבעיות בתקופה החדשה ומוצאים את החיוניות בחיים גם כשכאילו אין מה לעשות.
מסתבר (למרות שידענו) שאנחנו אנשים עם מספיק תחומי עניין/ תחביבים ותשוקה להיות לא תמיד ביחד עם כולם אלא גם לחוד.
אנחנו פשוט יודעים ליהנות מלהיות ביחד ולחוד, ולכן גם את הערב חג הזה נחגוג וניתן לו ביטוי של ערב חג ולא של סתם עוד ערב.
חג שמח ובריאות לכולם בעולם.
שגרה חדשה, 3
