את אסף פגשתי דרך אמא שלו, חנה. את חנה הכרתי לפני כ 5 שנים בקורס צילום שעשינו יחד. הקליק ביננו היה מיידי, אותו הגיל, סטטוס משפחתי מצב סוציו-אקונומי וכמובן, התשוקה לצילום. אז אנחנו חברות, לא נפגשות בתדירות גבוהה אבל יחסים עמוקים, כשאנחנו יחד מדברות על הכל, משתפות, מתייעצות, וסתם מרכלות.
את ילדיה של חנה פגשתי בפעמים שאני וגידי התארחנו אצלם. את הפרטים האישיים עליהם, מה הם עושים ואיזו נחת הם מספקים או לא להורים, אני יודעת דרך מבטה של חנה והיא דרך המבט שלי.
בשבוע שעבר חנה התקשרה ואמרה אני חייבת פגישה. אז נפגשנו ביום שני ל happy hour במקום החביב עלינו רוטשילד 16. תוך דקות חנה פתחה ואמרה אני חייבת שתעשי לאסף אימון קצר, יש לו שגעונות בראש, אני ואבי לא מסוגלים לעמוד בזה, הבית מתודלק בויכוחים כל הזמן, ממש לא נעים.
בגלל שהכרנו רק לפני 5 שנים אנחנו לא באמת מכירות את הילדים האחת של השנייה ממש לעומק, אלא דרך עיני האמהות.
רגע רגע, אמרתי .לאט לאט. מה קרה, מה פתאום אני, את יודעת שאני לא יכולה לאמן אנשים קרובים, וחוץ מזה הוא רק בן 24, זה בסדר שהוא מלא ברעיונות שההורים לא אוהבים.
לא, את לא מבינה היא אמרה לי, את יודעת שהוא משחק פוקר כתחביב מגיל תיכון, אז עכשיו הוא החליט שבא לו לנסות להתמקצע בזה. הוא הודיע לי שהוא הבין שזה החלום שלו ושהוא חייב לנסות שלא ירגיש שהחמיץ חזון. איזה חזון אמרתי לו, אתה נראה לי קצת צעיר בשביל להחליט שזה החזון שלך לא?
את מבינה, אמרה לי חנה, שאני בהלם, מילא שאני לא מבינה את המשחק ושבתקופתי מי ששיחק פוקר היו נחשבים ל"מהמרים". בנוסף לזה, בגלל שבארץ המשחק אינו חוקי הוא רוצה לטוס לווגאס ולנסות את מזלו שם. נניח שאני יכולה לקבל את זה שפוקר יכול להיות משהו מקצועי, אבל ווגאס, לא אני לא מוכנה שהוא יחיה כל כך רחוק ממני. בבקשה תוציאי לו את זה מהראש.
הרגשתי את העומס הרגשי של חנה, את הלחץ שהיא נקלעה לו מהאפשרות שהבן שלה
יחיה רחוק ממנה, ועוד בשביל משהו שהיא לא מבינה. חברה במצוקה חשבתי, אין ברירה, נרתמת לעזור.
החלטתי שאני מספיק חזקה ושהיושרה שלי מספיק גבוהה כך שלמרות שזה לא טבעי שאני אאמן
את הבן של החברה שלי. הסכמתי, ושלחתי לו ווצאפ כשהיא לידי שתראה שאני לא מתחמקת.
3 ימים אחרי כבר ישבתי מול אסף בקליניקה שלי. חמד של בחור, בכייף הייתי מאמצת אותו להיות הבעל של הבת שלי… אינטליגנט, רהוט, חייכן, ממש איש שיחה בוגר. הוא גלוי עם אמא שלו וידע שהיא זו שביקשה שניפגש. שיתפתי אותו קצת במה אני עושה ומה זה אימון ושאולי רק שיחה קצרה או שתיים יעזרו פה ולא נזדקק לתהליך שלם.
התחלנו בהכרות עמוקה יותר ובשיחה על הדור הזה Z, ועל הפערים ביננו באורח החיים ובהלך המחשבה. לקראת סוף השעה כבר קלטתי שמדובר בצעיר מבולבל, מוכשר וסקרן שרואה המון אפשרויות מול העיניים. חלקן, כמו הפוקר נראות לו קוסמות מכל הטעמים שאתם יכולים לנחש: "עבודה קלה" וכסף טוב, שילוב תחביב שמספק פרנסה – מי לא ירצה לחיות כך. עולם זוהר של הוויית הקאזינו עם הריגוש של ווגאס, קצת ריחוק מההורים וחיים בסביבה חדשה, בקיצור, כמעט נסחפתי אחריו.
מיד נזכרתי בחנה – אמא שלו, חברה שלי, בתפקיד שלי וביושרה המקצועית שלי והחלטתי שהכי נכון הוא לאפשר לאסף להתוודע לערכי החיים שמנחים אותו. חשבתי שאולי זיהוי של הערכים יעזור לו לחדד לעצמו וגם לי האם מדובר באמת בסוג של חזון או איזה רעיון קסום שיחלוף.
אני חסידה גדולה של חיים על פי ערכים. גם החוזקות חשובות, אבל אני
תמיד מרגישה שהערכים מובילים את החוזקות ולא להיפך. חוזקות של אדם יכולות לבוא
לידי ביטוי במספר אופנים, והדרך שבה אדם יממש את חוזקותיו, תלויה רבות בערכים
המנחים אותו בחייו.
לדוגמא, חוזקה של חשיבה אסטרטגית יכולה לבוא לביטוי גם אצל שחקני פוקר, גם אצל
אנשי צבא, וגם אצל פסיכולוגים. אדם בעל
חוזקה אסטרטגית וערך כלכלי יפנה כנראה לפוקר, אדם בעל ערכים חברתיים יותר יממש את
התבונה האסטרטגית שלו כאיש צבא שתורם לחברה או כפסיכולוג מטפל.
הגשתי לאסף, את חפיסת הקלפים. ביקשתי שיוציא מתוך כ 60 הקלפים את 7 הערכים
העיקריים המנחים אותו בחייו היום. הוא סינן מיין והגיע ל – 7 הסופיים. הוא סידר
אותם מהערך העליון לאחרון כך:
- שמחה
- בריאות
- שווה ערך
- פתיחות
- תרומה
- הגינות
- חריצות
ביקשתי ממנו להסתכל על התמונה הסופית ולהגיד לי מה הוא חושב. הוא מיד אמר שהוא מבין שאין פה ערכים של הון ונכסים. אין גם ערכים של לקיחת סיכונים… הוא לא מופתע אבל מסוקרן להבין את הניתוח וההסבר שלי.
בדרך כלל באימון אני לא מפרשת או מציגה הסבר, אני מעדיפה להמשיך ולשאול את המתאמן שאלות מנחות שיובילו אותו לתת את התשובה שלו. הרי מה שחשוב זו האמת שלו, לא שלי.
מה את אומרת הוא שאל, הערכים שבחרתי מעידים ששחקן פוקר זה לא החזון שלי. לא יודעת עניתי, תגיד לי אתה.
כשחקן פוקר אתה חושב שתביא לביטוי את הערכים הללו, או לפחות את רובם. הוא חשב ואמר, את חלקם כן. הבעת פניו השתנתה, קלטתי שהוא בבלבול ומבוכה, כלפי עצמו ואולי גם כלפיי.
אסף, אמרתי לו, התשובה אצלך, ואתה אפילו לא חייב לדבר אותה עכשיו או להגיד לי. לך הביתה, ורגע לפני שאתה מקבל החלטות, קח לעצמך עוד חומר למחשבה. תנסה להבין על סולם של 1-10 כמה אתה רוצה לנסוע לשחק פוקר עכשיו וכמה אתה מסוגל. תשקלל את התשובה שתתן לעצמך בתוך סולם הערכים ותנסה להבין מה מניע אותך. אני פה, ניפגש אם תרצה, ואם תחשוב שאתה מגובש ולא צריך פגישה זה גם בסדר, אני סומכת עליך.
נפרדנו בחיבוק. אסף לא חזר אלי לעוד פגישה, הוא היה מנומס והתקשר אחרי מספר ימים להגיד לי שהוא ירד מזה כרגע, אולי פעם זה יעלה שוב, אבל עכשיו הוא יסע להמשיך את הטיול שהתחיל לפני חצי שנה. הוא שוקל לשלב התנדבות ב World Volunteer – זה בוודאי יביא לידי ביטוי את רוב הערכים שלו: שמחה, פתיחות, תרומה, בריאות ועוד.
כשאני אחזור נדבר, אולי אצטרך עוד עזרה בחשיבה לקראת הפרק הבא… עכשיו אני כבר לקוח, לא הבן של חברה שלך נכון? צחקתי ואמרתי, כמובן, אני פה, סע לשלום ותהנה…
ואני, הרווחתי חברה שמחה, רגועה וגם מישהי שמבינה קצת יותר טוב, מה בעצם אני עושה.
ואתם, חיים על פי הערכים שלכם? דייקתם אותם לעצמכם בכלל? רוצים לנסות לבחון ביחד האם ואיך הם באים לידי ביטוי בחייכם, איך הם מתכתבים עם החוזקות שלכם, החזון ושגרת היום? אם כן, תיצרו קשר כי אני תמיד "מאירה נקודת מבט מזווית שונה ללסיפור מוכר"
פיתוח חשיבה חיובית ובחינת מחשבות מחלישות
