סופש שלישי בבית בלי לארח, בלי להתארח, רק בעלי אני והבן הצעיר (בן 24 כמעט) והכלבה.
התברכתי בבית מספיק גדול עם חצר מספיק גדולה ופינות ישיבה רבות כך שניתן להיות ביחד ולחוד. התברכתי גם בזוגיות טובה ומפרה. זוגיות שכייף להיות בה ביחד ולחוד גם תקופה ארוכה.
עד כה ה"לבדים" שלנו היו מבחירה, פה ושם חודש חופשה רק אנחנו. הפעם זה כפוי וזה לא בחופשה אלא בתוך שגרה. ניסיון חדש עבור שנינו, בינתיים עובר בכייף.
כשהייתי צעירה תמיד אמרתי שכאשר בוחרים בן או בת זוג צריך לחשוב אם זה האדם שהיית רוצה שיהיה אב או אם ילדיך, וזה באמת חשוב. ככל שמתבגרים מבינים שחשוב גם לנסות להבין אם זה האדם שאתה רוצה לחיות לצידו כאשר הילדים גדלים וכבר לא בבית.
מעולם לא חשבתי האם זה האדם שאוכל לחיות איתו בסגר חברתי או בידוד.
קשה לקרוא את החדשות מהעולם, נשמע שבחוץ אולי אף חמור יותר מאשר אצלנו.
הבוקר קראתי על ארצות הברית בכלל וניו יורק בפרט ופשוט עברה בי צמרמורת.
לא מסוגלת לדמיין את העולם בלי ניו יורק שהכרתי, זו שבעבר גרתי בה.
האם הכל באמת זה רק סיני אחד ועטלף? אולי זו התחלת הניצחון של הסינים על האמריקאיים? נשמע מטורף לחשוב שאמריקה עלולה להינזק יותר מאשר סין אבל אפשר שלשם אנחנו הולכים.
שגרה חדשה שבוע שני