למה אני לא מצליחה להתמיד בזה…

אז זה מה שקורה לי בכל פעם שאני קמה מוקדם בבוקר לתרגול יוגה.

כשהשעון מעיר אותי אני שקועה בשינה, מתלבטת אם לקום או לא, ויודעת שאם אשאר במיטה אפילו רק עוד קצת אני אוותר. אז ליתר בטחון אני מזנקת.

במהרה אני שותה מים חוטפת אספרסו מוציאה את הכלבה שלא מבינה למה הערתי אותה כל כך מוקדם ויוצאת לתרגול.

די מהר, עם תחילת התרגול אני כבר שקועה בתוכו, שוכחת שזה עתה קמתי.

אבל העיקר מתרחש אצלי אחרי התרגול כשאני חוזרת הביתה ומתארגנת לפתיחת היום. העיר עוד די ישנה, הגוף והראש שלי ערים ורגועים, משוחררים ממחשבות וטרדות ואני מרגישה איזה מרחב פיזי ונפשי שנפתח בי ומוכן לקבל את היום הזה על כל תכולתו, זו המתוכננת וזו שתקרה ספונטנית.

ההרגשה הזו חזקה ומוחשית ותמיד מחזירה אותי לספר המצויין של רובין ס' שארמה , "מועדון ה 5 בבוקר" שכבר המלצתי עליו בעבר. בראש אימצתי את ההמלצה שלו לקום מוקדם ולשלב תרגול ועוד מספר דברים בריטואל של הבוקר. בפועל אני מתקשה, מידי פעם זה עובד לי אבל לא הצלחתי להכניס את זה לשגרה. וזאת למרות שבעיני sleep is over-rated , שעת שינה יותר או פחות לא משנות לי את היום כמו ההווייה הזו של אחרי תרגול בוקר.

אז למה אני לא מצליחה, עם התהייה הזו אני נשארת, מקווה להבין ולמצוא את הדרך להצלחה…