אודות

בבוקר אביבי בחודש אפריל של שנת 2007, לפני שחשבתי על שינוי קריירה או חשבתי על האפשרות להיות מאמנת, התעוררתי לצליל השעון המעורר. בזמן ששמש חורפית מלטפת חדרה למיטתי, ביצעתי כמה תרגילי מתיחות במיטה. נכנסתי למקלחת, ובזמן שזרם המים החמים מעסה את גבי, שיננתי את קורות החיים שלי.

נולדתי בחיפה ושם גם ביליתי את שנות ילדותי. לא הייתי ילדה יפה במיוחד, אבל תמיד שופעת ביטחון עצמי אולי גם מבורכת במנהיגות עצמית.

בהמשך, עברתי מסלול חיים רגיל של תיכון עיוני, צבא ואוניברסיטה. לאחר שסיימתי את התואר הראשון במנהל עסקים, נשאבתי למעגל העבודה ולא צצה לי בראש לרגע התהייה של שינוי קריירה. במזל, התברגתי כבר בתפקיד הראשון שלי לסניף הישראלי של פירמה בינלאומית. בהמשך התקדמתי לתפקידים נוספים.

יצאתי מהמקלחת, הבטתי בשעון, השעה הייתה כבר 8, נכנסתי לתוך הג'ינס, חולצה לבנה וז'קט בהיר לא "מעונב" מעליה. התאפרתי קלות, הצצתי במראה הגדולה ואהבתי את מה שהשתקף ממנה. חברתי הטובה צדקה, ג'ינס מחמיא לי, ועם הז'קט – זה יעשה את העבודה. בדרך החוצה, לקחתי ביד אחת תיק וכוס קפה בשנייה.

במונית, בדרך למגדל היוקרתי בקצה השני של העיר, שברתי את הראש בניסיון נואש להבין מה לא עובר בראיונות שלי. מדוע לאחרונה זה תמיד מסתיים בתשובה שלילית מלווה בקשת רחבה של תירוצים? עוד לפני שהעזתי לחשוב על תחילת קריירה חדשה, היו לי מס' שאלות ששאלתי את עצמי.

נראה שתמיד אני נתקעת בשלב שבו אני מנסה להסביר איך לאחר 3 שנים בלבד בתפקיד בכיר עם מסלול ברור לקידום, אני מחליטה לעזוב מיוזמתי. זה נשמע עוד יותר מוזר לנוכח המיתון ההולך וגובר במשק ובצידו פיתורי עובדים בהיקפים רחבים.

הייתי מתוסכלת מחוסר היכולת שלי למצוא דרך יצירתית להסביר את המהלך, שאותו הבנתי לחלוטין בעומק ליבי.

עד עכשיו, באף ראיון לא הצלחתי למצוא את האומץ להיות כנה. חששתי להיתפס כקטנונית ובכיינית, בטח שלא כמקצועית.

אם מדברים על חזון חיים, התפתחות אישית או מנהיגות עצמית, אפשר להגיד שהייתי טעונת שיפור בתחומי חיים אלו.
ידעתי שהריאיון הפעם יערך עם מנכ"לית. "אולי זו ההזדמנות", חשבתי, "לדבר כאשה אל אישה". רציתי להאמין שאף אישה לא תישאר אדישה למסכת ההטרדה הסקסיסטית שאני עוברת ממנהל הפירמה.

רק אתמול בישיבה, על פרויקט חדש תוך שהוא לוגם מהיין שהיה שם תמיד לצידו בישיבות ארוכות, הוא העז להתבטא בלשון וולגרית וגסה. הפעם הוא ניסה לדמות את החוויה של לגימת יין אדום איכותי למגע אינטימי עם אישה, כשהוא מדמה את הבקבוק לגופה. כל זאת, כשאני האישה היחידה בחדר לצד עוד ארבעה גברים.

אני מודה, הוא מעולם לא נגע בי ואולי זו הסיבה שאני סופגת את זה זמן רב יחסית. ובכל זאת עלי שינוי קריירה חשבתי לא מעט ולכן החלטתי שאני הפעם, מתקבלת או לא, היום אני מודיעה על עזיבה.

המונית עצרה בפתח הבניין, עליתי לקומה השמינית ושם קיבלה אותי מזכירה צעירה ולבבית. המתנתי 5 דקות והיא ליוותה אותי לחדר של מנכ"לית החברה.

מאחורי שולחן עץ משובח, עמוס ניירות, מחשב נייד, טאבלט ו 3 ספלי קפה שנראה שאווה כבר שתתה הבוקר, ישבה אשה נאה. היא הייתה כבת 40, עיניים גדולות טובות וחיוך רחב ואמיתי.

נרגעתי, משהו בעיצוב החדר ובמבט שלה השרה עלי רוגע ובטחון. תהיתי בליבי האם יהיה זה ביתי החדש.

הריאיון שהחל בפרטים טכניים, גלש מהר מאד לשיחה מרתקת על מודלים כלכליים של העידן הדיגיטלי ועל נושאים כמו התפתחות אישית, מנהיגות עצמית וכו'.

היא שאלה על ה"אני מאמין" שלי לגבי עתיד הענף והמנהלים שלו. ותוך כדי שפרסתי בפניה בהתלהבות ובביטחון את משנתי, היא הוסיפה הערות משלימות. השיחה הייתה נעימה והרגשתי בנוח.

אבל אחרי כ 20 דקות של שיחה מקצועית, היא חתכה פתאום את האוויר, והפילה את השאלה הצפויה.

אז ספרי לי, יפעת, איך את עוזבת את המשרד הכי יוקרתי בעיר, ואם אינני טועה אפילו היית על מסלול לשותפות.
אין ספק שאת מפגינה ידע והבנה עסקית, יש לך בטחון עצמי וכל מה שדרוש כדי להכניס עוד אישה מצליחה לשותפות בעולם הכל כך גברי הזה.

ובכן, אמרתי, זהו בדיוק, זו הסיבה, הכניסה לסביבה הגברית הזו, לפחות במשרד המוביל הזה מלווה בסגנון "לא בדיוק מוביל"… אפילו בוטה על גבול הטרדה מינית, אמרתי. לא נוח לי לדבר עליהם, אבל אולי כאשה – יהיה לך קל יותר להבין.

הבעת פניה הייתה ברורה. בלי מילים, כאילו אמרה – תמשיכי, ספרי לי, שתפי אותי אני איתך.

השיחה נמשכה עוד כ 20 דקות. זאת, תוך שאני פורשת בפניה את השתלשלות העניינים ומתבלת בתיאורים דוחים על התנהגותו הבוטה והסקסיסטית של המנהל כלפי וכלפי נשים נוספות במשרד.

לפתע היא נעמדה על רגליה ובקול קר ותקיף אמרה "טוב, זה מספיק, שמעתי די", "תודה שהגעת, סיימנו אנחנו נשוב אליך".

חזרתי למשרד שלי, עליתי לקומה השישית, פסעתי לחדרי חרישית לא רציתי לראות איש. סגרתי את הדלת והחלטתי להתקשר למנכ"לית לנסות לגשש מה קרה שם.

פתחתי את המחשב, הקלדתי את שמה להוציא את מספר הטלפון, וחטפתי אגרוף!

מנכ"לית YBR, היא בת הזוג של המנכ"ל שלי. כתבות רכילות על היריבות המקצועיות בין בני הזוג המוכשרים מילאו את עמוד גוגל.

מיד הבנתי שפישלתי.

ההבטחה שאתפטר היום כבר לא הצליחה לי וסיימתי את יום העבודה מאוחר, מותשת עם תחושת פספוס על גבול הכשלון.

בערב מול הטלוויזיה, עם כוס יין אדום ביד, הרהרתי בחוסר המזל שלי, המחשבה לאן אני ממשיכה ומה אני עושה הלאה הכבידה עלי.

למחרת בבוקר, קרא לי הבעלים של המשרד. נכנסתי לחדרו בחוסר אנרגיה וסגרתי את הדלת מאחורי.

"פיטרנו את המנכ"ל", הוא אמר. הגיע אלינו מידע על התנהגות מחפירה מול מספר נשים בארגון, ואנחנו לא נאפשר את זה.

תוך שאני מעכלת את דבריו ואת ההצעה שלו שאקח את תפקיד המנכ"ל, הבנתי את משמעות המונח "תקשורת נשית".

בפגישה הבאה שלי אצל המאמנת האישית שלי, ידעתי על מה אני חייבת לעבוד.

הבנתי שככל שאני אאמץ את שלוש ערכי החיים המובילים שלי להתנהלות ביום יום, השמים יהיו הגבול.

שיתפתי אותה שנראה שמה ששינה הפעם את סוף הסיפור היה ההחלטה לפעול עם הערכים – כנות, נדיבות והשפעה.

סוף סוף שמעתי לעצתה של המאמנת שלי ופשוט הבאתי את האמת לשולחן.

הבעתי את תודתי ואמרתי לה, שעל זה אנחנו ממשיכות להתאמן. אני רוצה להמשיך להתבונן עד כמה אני חיה על פי ערכים ועד כמה זה עושה את ההבדל בחוויית ההצלחה.

וכך היה, המשכתי את תהליך האימון האישי, התבוננתי בסקרנות ביכולת שלי להיות נאמנה לערכיי.

אחרי 5 שנים נוספות בפירמה כמנכ"לית, הרגשתי שמיציתי והחלטתי שבא לי להרחיב את ההשפעה שלי. הבנתי שאם אמצא דרך לשתף הרבה אנשים בחשיבות החיים על פי ערכים, אהיה שותפה לתרומה לעולם עסקי נעים יותר.

חזרתי לספסל הלימודים. לקחתי קורסים בתחומי אימון אישי, אימון בקבוצה והתמקדות, פיתוח כישורי מנהיגות עצמית, התפתחות אישית, קואצ'ינג לעסקים ועוד.

במקביל, תיבלתי עם לימודי פילוסופיה מערבית וזו של היוגה. והנה, פתחתי משרד ואני עצמאית.

היום אני משלבת בין הניסיון העסקי שלי והניסיון האישי שלי בתהליכי אימון ומנטורינג לצמיחה אישית ועסקית.