לקח לי שנים להבין שהרכבת פאזלים זה הרבה יותר ממשחק ילדים. תמיד אהבתי להרכיב פאזלים מורכבים של לפחות 1,000 חתיכות…
כאלה שצריך בשבילם לפנות את השולחן, לפזר את החלקים ולהתחיל לעבוד.
כאלה שצריך לפנות שולחן גדול בשבילם, לפזר את החלקים ולהתחיל לעבוד.
התפתחות הקריירה שלי והתהליך שעברתי להתוודאות עמוקה לעצמי הביאו אותי להבנה שהמשיכה שלי לתהליך הרכבת הפאזל באה ממקום עמוק שקשור לחוזקות באישיות שלי. חוזקות אלו גם באות לידי ביטוי בעבודתי כמאמנת אישית.
בתהליך האימון האישי, המתאמן עובר תהליך של היכרות עם החלקים השונים שבו, לומד איזה חלקים מתאימים זה לזה, אילו מיותרים או נמצאים במקום הלא נכון עד שהוא מרכיב את התמונה השלמה, ההרמונית של עצמו.
את הציור "ליל הכוכבים" ואן גוך צייר כשהיה מאושפז בשל דיכאון. הנוף שנשקף מחלון חדרו היה השראה לציור, השמים תופסים את רוב התמונה וזה הופך את הפאזל למאתגר יותר.
מה שמדהים וסימבולי בעיני הוא תחושת התנועה שיוצרות תנועות המכחול בהן השתמש כשצייר את השמים.
והרי תימה חשובה באימון אישי היא לאפשר למתאמן להיות בתנועה…
