חזון חיים

את תהליך האימון הראשון שליי עברתי לפני כעשור.  כבר בפגישה הראשונה ביקשה ממני המאמנת לכתוב "כוונות חיים" ל 15 שנה הקרובות.

היום, אני כמאמנת, קוראת לזה חזון חיים.

זה היה ממש ממש קשה אבל הייתי מחוייבת לתהליך וכתבתי.

לפני כ 3 שבועות הרגשתי שהגשמתי חלום. חלום שהוא חלק בחזון שכתבתי לעצמי עם המאמנת לפני כעשור. זו היתה הרגשה היתה של עילוי. חוויה רגשית וגופנית שלא מתעוררת כל יום. כל הצ'אקרות נפתחו ותשוקה עזה לחזור לקרוא את החזון ולהגשים עוד ועוד.

היום כמאמנת אני עוזרת לאנשים להיפתח ולחשוף את חזון החיים שלהם.  

תוך כדי עבודה גיליתי שככל שאנחנו מתבגרים קשה לנו יותר לחלום.

המוח מיד מציף את כל הסיבות למה מה שאנחנו רוצים הוא בלתי אפשרי, אילו קשיים יהיו בדרך  וזה גורם לנו להאמין שפשוט לא נגשים.

לחלום ולא להשגים מפחיד אותנו יותר מאשר לא לחלום אז אנחנו מוותרים מראש על האכזבה הפוטנציאלית. אבל – בכך אנחנו גם מוותרים על האפשרות להגשים.

הפרדוקס הוא, שהרבה אנשים מגיעים לאימון ממקום של חיפוש יותר משמעות לחיים. מבקשים למצוא את הייעוד שלהם.

עבורי הייעוד נמצא בחזון החיים שאנו יוצרים לעצמנו.

אני לגמרי מקבלת את העיקרון עליו מדבר הפילוסוף הידוע ז'אן פול סארטר אחד מאבות תורת האקזיסטנציאליזם, כי "הקיום קודם למהות". משמע, עצם הקיום של אדם קודם הוא לקבלת משמעות בחיים.

במילים אחרות, ניתן לומר כי מטרות בחיים, אופי וכדומה הם דברים שהאינדיבידואל רוכש בעצמו ואינם מותנים מראש. סארטר הסביר זאת כך: האדם ראשית כול קיים, פוגש את עצמו, מפציע בתוך העולם, ורק לאחר מכן הוא מוגדר".

אז אם אתם מחפשים משמעות, חישבו על זה ונסו ליצור לעצמכם תמונה עתידית מיטבית, ואם בא לכם עזרה אז פשוט תתקשרו.

זריחת השמש בתמונה כשהבוקר עולה מאירה את זריחת החזון…