פיתוח חשיבה חיובית ובחינת מחשבות מחלישות

החלטה שהביאה את דנה לפנות אלי ולהתחיל אימון אישי קרתה דווקא באחד הרגעים המאושרים של חייה.

המשאלה האימונית של דנה היתה פיתוח חשיבה חיובית ואופטימית.

דנה הניחה את מכשיר הטלפון במקומו ולקחה טישו לקנח את הדמעות שזלגו על לחיה.

ברגשות מעורבים היא שבה לסלון והציצה במבט מבולבל וקצת חסר ביטחון, ביאיר שרבץ על הספה וצפה בעוד משחק כדורגל.

הוא הפנה לרגע את מבטו ושאל, מי זה היה, למה את נראית כאילו בכית, זו היתה נירה, היא וגדי מתחתנים, מדליק לא?

הבשורה לא ריגשה את יאיר באופן מיוחד, ואת דנה זה לא הפתיע. הוא אף פעם לא הבין את הרעש הגדול סביב עניין החתונה, מתחתנים כשרוצים ילדים נהג לומר. וגם אז זה לא באמת הכרחי היה מוסיף.

אבל לדנה, חתונה היתה חשובה. עבורה ברית הנישואים היא ברית אהבה לעולמים וזה קסם לה.

ובכלל, אחרי שלוש שנים שהם יחד, מתוכם חולקים דירה וחשבון בנק משותף כבר שנתיים, וכן הם כבר לא ילדים, נושקים לגיל 30, היא חשבה שהגיע הזמן.

מידי פעם, וממש ממש בעדינות כפוסעת על קצה אצבעות, היא מנסה לגשש עם יאיר את הכיוון, חוששת לא להלחיץ אותו, היא אף פעם לא מדברת על זה בצורה ישירה, והוא, או שאינו מבין או שבוחר להתעלם, מעמיד פני תם ולא משתף פעולה.

בזמן שיאיר חזר למסך הטלויזיה, דנה המשיכה לשקוע במחשבות רומנטיות וניסתה לדמיין איך הציע גדי לנירה נישואים, מה הוא אמר, האם קנה טבעת, האם קד בפניה כמו ג'נטלמן… עד שלפתע יאיר קפץ בקריאות שמחה הסתער על דנה בחיבוקים ונשיקות, המשחק הגיע לקיצו ושוב בניצחונה של מכבי תל אביב, הוא היה מאושר.

בואי נצא לשתות משהו, נתאוורר ונחגוג את הבשורה של נירה וגדי אמר לה. בכייף היא אמרה, והניחה למחשבות על שביל החופה הרומנטי.

בדרך ל"קורטני" הבר האהוב עליהם פסקה דנה עם עצמה לשמוח את שמחת חברתה, להיות נאמנה לחגיגה שלה, ולא לאפשר לרגשות קנאה אפילו קלים לחלחל אל ליבה.

מעתה אמרה לעצמה אהיה שותפה אמיתית עבור נירה לכל תהליך ההפקה. למחרת בבוקר בדרך למשרד, היא התקשרה לנירה לברר מה התוכניות ומתי מתחילים בהכנות.

נירה אמרה שגדי רוצה משהו צנוע ואינטימי, רק משפחה וחברים ממש טובים. קטן ורומנטי אמרה נירה.

אולי חופה על חוף הים, אולי ארוחת ערב אלגנטית במסעדת Chez Michel , בואי ניפגש אחר הצהריים ונתחיל לחשוב יחד.

אחר הצהריים, הן נפגשו בצפון דיזנגוף, דנה חיבקה את נירה חיבוק חם והיתה שם כולה עבורה.

הן עברו חנות אחר חנות, בכל אחת התעכבו למדידות, נירה מצאה לעצמה שמלה די מהר, המשיכה לסקור את הסטנדים עד שהיא צדה בעיניה שמלה עדינה, בד שיפון בצבע צהוב בהיר, בננה כזה, שמלה ארוכה "מלטפת" את הגוף, ללא שרוולים כזו שתתאים בקלות ל"שושבינה".

וואוו דנה, היא אמרה, זו שמלה מושלמת עבורך לחתונה שלי. השתגעת אמרה דנה, היא בטח עולה כמו שמלת כלה ואני מזכירה לך שלא אני מתחתנת, אל תדאגי אמצע משהו מדליק ולא אבייש אותך.

אין מצב אמרה נירה, זו שמלת אפטר פרטי ובטח אצליח לקבל עליה הנחה כשידעו שאני לוקחת אצלם גם את שמלת הכלה, תמדדי, אני דורשת.

השמלה התאימה לדנה בול, שום תיקון לא נדרש ונירה לא השאירה לה מקום לויכוח, דנה כיבדה אותה שהרי התחייבה לעצמה לרצות ולשמח את נירה בתהליך. הן יצאו מהחנות וצעדו אל עבר מכוניתה של דנה כשהן שמחות וטובות לב.

נירה ירדה בביתה ודנה המשיכה לבד ושוב שקעה במחשבות מרגשות על חתונה. בסתר ליבה היא קיוותה שהחתונה של נירה וגדי תפתח משהו בליבו של יאיר ואולי תחיש את הדרך שלה לחופה.

כשנכנסה לחניון של ביתם ראתה שהמכונית של יאיר כבר שם, חזר מוקדם חשבה לעצמה ובמעלית ניערה את ראשה כדי להיכנס הביתה בראש צלול ונקי ממחשבות טורדניות.

בבית, המתין לה יאיר בחיוך רחב, שולחן האוכל היה ערוך בקפידה וריחות מגרים מהמטבח עלו באפה.

פעם בכמה זמן נחה עליו הרוח והוא היה מפנק אותה בארוחה רומנטית "שהכין" במו ידיו. הוא היה עורך שולחן אלגנטי, פותח בקבוק יין משובח, ומזמין את המנות שהם הכי אהבו מ 3 מסעדות שונות.

תמיד אמר שהכי כייף לבחור בכל מסעדה את המנה שהם הכי אוהבים ולשלב. זה לא מתאפשר כשיוצאים למסעדה, רק כשמזמינים הביתה, זה היה ה"טריט" שלו לארוחה רומנטית.

מה רע לי חשבה דנה, הוא מקסים, אנחנו מאוהבים, עם או בלי טבעת באמת שכייף וטוב לנו יחד.

עונג מילא את ליבה והיא הצליחה להניח בצד את כל רגשות התסכול שליוו אותה ביממה האחרונה.

החתונה תתקיים במסעדה ולא בים, עידכנה דנה את יאיר, חשוב להם שסבתא של גדי תרגיש בנוח.

נירה כל כך יודעת מה היא רוצה, כך שקצב הסידורים הולך יפה וההפקה ממש לא מעיקה כמו שאומרים.

ואתה, אל תשכח לסמן ביומן, ה 30.6 בשעה 19:00 חופה. כדאי שתגיע הביתה עד 17:30 כי אני רוצה להיות שם ראשונה.

ארוחת הערב היתה נהדרת, הם גמרו את בקבוק היין ובחצות הם "זחלו" למיטה שפוכים, מחובקים ושקעו בשינה נעימה.

שלושת השבועות הקרובים עברו על דנה ונירה בהשלמת ההכנות. הן שוטטו בחנויות נעלייים וחנויות תכשיטים, בחרו פרחים, צלם, DJ, ועוד מיני עיסוקים סביב הארוע, קטן וצנוע, אבל כזה ששווה את כל תשומת הלב וההשקעה.

ביום חמישי ה 30.6, דנה לא הלכה לעבודה, היא התרגשה, בבוקר מוקדם פגשה את נירה לארוחת בוקר טובה, שתיהן ידעו שבהמשך היום יהיה לנירה קשה לאכול מרוב התרגשות ושכדאי שלא תגיע לחופה על בטן לגמרי ריקה.

בשעה 11 הן הלכו למכון היופי לטיפולי מניקור פדיקור, עיסוי בשמנים ארומטרפיים. בצהריים הגיעו למכון היופי של משה הספר וצוות המאפרות שלו. הם סיכמו שסביב השעה 17, גדי יגיע למכון לאסוף את נירה ודנה תיסע הביתה להתלבש ולאסוף את יאיר והם יגיעו יחד למסעדה עד 18:30.

יאיר הגיע הביתה בזמן ולהפתעתה של דנה הוא נראה נרגש יותר משצפתה, אחרי הכל, כמו שאמרנו, חתונות לא ממש עשו לו את זה.

רגע לפני שהם יצאו מהבית, פנה יאיר אל דנה, הביט בה בחום, כרך את כפות ידיו סביב צווארה ובקולו העמוק אמר לה: אני מת עלייך ואת נראית נפלא, אני גאה שאת האשה לצידי.

דנה הרגישה נפלא ודבריו של יאיר חיזקו את בטחונה, הערב יהיה ערב נפלא היא אמרה לו, אני מרגישה את זה בבטן.

המונית המתינה להם בפתח הבניין, יאיר העדיף להרגיש חופשי לשתות ולא להיות כבול בנהיגה. אחרי כ 15 דקות הם עצרו בפתח המסעדה ופסעו לאולם שהיה מואר ומהודר.

זה לקח לדנה מספר דקות או שניות לקלוט שמשהו מוזר מתרחש שם, נירה וגדי עמדו בקצה שביל החופה, לבושים חגיגי אך לא בבגדי חתן כלה, הקהל שמנה כ 70 איש היה מורכב מחבריהם שלהם עצמם, בצידי החופה עמדו בצד אחד הוריה של דנה ובצד השני הוריו של יאיר, ה DJ לא נתן לה שניה נוספת להבין והכריז בקול ערב "אנו מזמינים את הכלה והחתן לחופה – דנה ויאיר, בבקשה"

ממש שם, מתחת לחופה, באחד מרגעי האושר בחייה של דנה, היא קיבלה את ההחלטה להגיע לאימון אישי כשהמשאלה בליבה היא – להיות תמיד אופטימית ולסגל הרגלים של חשיבה חיובית ואמונה אישית.