כוחה של תמונה

אני יושבת ומביטה בתמונה הזו שלמעלה ונשטפת  געגוע לישיבה רגועה וחופשייה נטולת דאגות מהדבקה במחלה ופטורה מעטיית מסיכה ומריחוק מבני אדם. 

את התמונה קבעתי כרקע במסך המחשב ובטלפון הנייד אז יוצא לי להביט בה הרבה במהלך היום. לעיתים אני מדפדפת אותה במהירות ועוברת למסך הבא אך פעמים רבות אני עוצרת לרגע, מתבוננת בפרטים, בתנועה של הים בזווית המבט ואז מציפה אותי תחושה פנימית של אותה השלווה והרוגע אליהם אני מתגעגעת. 

על אף שאת התמונה קבעתי כרקע כבר לפני 5 ימים,  לקח  זמן עד שזיהיתי שכאשר אני מתעכבת עליה מעט זה מה שאני מרגישה. וכשזה קרה, מיד שקעתי בהרהורים על מהו רגש הגעגוע, האם הוא רגש שמתעורר תמיד בהקשר חיובי או גם שלילי, ואיך הוא מזין רגשות נוספים, וכמו תמיד כשיש לי תובנה מאירה, בא לי לכתוב ולשתף.

אז איך בעצם קורה שבזמן שאני מתגעגעת להרגשה שהיתה שם על שפת הים, אני מצליחה לחוות אותה כאן ועכשיו, פה בבית, ביום חורפי בעיצומו של הסגר ה 3.

אני מבינה כמה עוצמה יש ביכולת שלנו לשחזר רגשות מחוויות שנחרטו בנו עמוק, ברמה שתמונה או חפץ או משהו,  מאפשרים לנו לחוות את אותם רגשות שקשורים ברגע ההוא.

עד כמה יכולה חוויה חיובית כמו זו שלי, למלא ברגשות שמעצימים את הרגע הזה, אך באותה מידה עד כמה הרסנית יכולה להיות חוויה שלילית על מה שנרגיש ברגע הזה כאן ועכשיו.

והחיים של כולנו מלאים בחוויות משני הסוגים. ומכיוון שאת חוויות העבר לא נוכל למחוק, מה שנותר לנו בידינו הוא לעטוף את עצמנו בתמונות ובחפצים שקשורים בחוויות החיוביות.

להרבות את ההתבוננות בהם עם התכווננות לשחזר את ההרגשה.

אז, אולי גם ברגעים קשים כמו סגר 3 או חלילה מחלה, נוכל להתעלות באמצעות שחזור רגשות של חוויות חיוביות.