שירלי הגיעה אלי להתאמן אחרי ארוע אישי לא נעים שעברה. למרות הסוף הטוב, שזה נגמר כך רק במקרה, ושעליה לבחון את עוצמותיה, לחדד אותם, וללמוד איך לרתום אותם להתמודדות עם אתגרים ומכשולים בחייה.
המשאלה האימונית של שירלי היתה לחזק את האסרטיביות, הבטחון העצמי וללמוד איך לגייס אותם לארועי היום יום.
שמש חורפית מלטפת חדרה מבעד לתריס חלוני עת השעון המעורר צלצל. ביצעתי מספר תרגילי מתיחות במיטה והתרוממתי באיטיות על צד ימין.
תוך כדי מקלחת, כשזרם מים חמים מעסה את גבי שיננתי לי את קורות החיים שלי. נולדתי במרכז תל אביב ושם גם העברתי את שנות ילדותי. לא הייתי ילדה יפה במיוחד אבל תוססת ומלאת חיוניות.
בהמשך, תיכון עיוני רגיל, צבא ואוניברסיטה. את התואר הראשון בתקשורת סיימתי בהצטיינות ומיד נשאבתי למעגל העבודה. תפקיד ראשון בסניף הישראלי של משרד הפרסום הבינלאומי הגדול ABPP…
יצאתי מהמקלחת, הבטתי בשעון, השעה היתה כבר 8, החלקתי לתוך החליפה הכחולה, התאפרתי קלות, הצצתי במראה הגדולה ואהבתי את מה שהשתקף ממנה, עינת צדקה, כחול מחמיא לי.
בדרך החוצה לקחתי את תיק הפרדה שלי וקפה בכוס חד פעמית. במונית, בדרך למתחם רוטשילד שברתי את הראש בניסיון נואש להבין מה לא עובר בראיונות שלי, מדוע כל ראיון מסתיים בתשובה שלילית מלווה בקשת רחבה של תירוצים.
נראה שתמיד אני נתקעת בשלב שבו אני מנסה להסביר איך לאחר שנתיים בלבד בתפקיד בכיר עם מסלול ברור לקידום, אני מחליטה לעזוב מיוזמתי.
זה נשמע עוד יותר מוזר לנוכח המיתון ההולך וגובר במשק ובצידו פיתורי עובדים בהיקפים רחבים.
מתוסכלת מחוסר היכולת שלי למצוא דרך יצירתית יותר להסביר את המהלך, בעומק ליבי ידעתי מהי הסיבה האמיתית לעזיבתי, אבל לא רציתי לדבר עליה.
עד כה באף ראיון לא הצלחתי למצוא את האומץ להיות כנה, חששתי להיתפס כקטנונית או בכיינית, ולא כמקצוענית.
אולי הפעם תהיה הזדמנות חשבתי. ידעתי שהראיון יערך עם מנכ"לית. קיוויתי שחיבור בין נשים יאפשר משהו אחר. רציתי להאמין שאף אישה לא תישאר אדישה למשמע מסכת ההטרדה הסקסיסטית שאני עוברת בידי המנהל הישיר שלי.
איך העז אתמול בישיבה על קמפיין חדש למותג יין יוקרתי להתבטא בלשון וולגרית וגסה כשניסה לדמות את החוויה של לגימת יין אדום איכותי למין אוראלי תוך שהוא מדמה את הבקבוק לגופה המיני של אשה.
אני מודה, הוא לא נגע בי, ואולי בשל כך, זו אינה ממש הטרדה מינית. אולם, בכל פעם שישבתי לידו התכווצתי מבפנים, הרגשתי איך הוא מפשיט אותי בעיניו כשהוא מדבר גסויות.
הפעם, תוך כדי דיון על מותג היין גמרתי אומר בליבי, היום אני מודיעה על עזיבה כדי שחודש ההתראה מראש יכנס לתוקף מיידית.
המונית עצרה בפתח הבניין, עליתי לקומה השמינית ושם קיבלה אותי מזכירה צעירה ולבבית. המתנתי דקות קצרות והובלתי לחדר של אווה חושן – מנכ"לית החברה.
מאחורי שולחן עץ משובח וגדול, עמוס ניירות, מחשב נייד, טאבלט ו 3 ספלי קפה שנראה שאווה כבר שתתה הבוקר, ישבה אשה נאה, כבת 40, שיער חום אסוף ברישול, עור שחום, עיניים גדולות טובות וחיוך אמיתי רחב ומזמין.
נרגעתי, משהו בעיצוב החדר ובמבט של אווה, השרה עלי בטחון, תהיתי בליבי האם "הגעתי הביתה".
הראיון שהחל בפרטים טכניים גלש מהר מאד לשיחה מרתקת על כל עולם הפרסום בראי התקופה הדיגיטלית.
אווה שאלה ל"אני מאמין" שלי לגבי עתיד הענף והמנהלים שלו, ותוך כדי שפרסתי בפניה בהתלהבות ובבטחון את משנתי, היא הוסיפה הערות משלימות וכאילו ביחד בנינו את התמונה המלאה העתידית של הענף.
החוויה הטובה שהיתה לי כבר בכניסה לחדר, הלכה והתעצמה והרגשתי שמחה ושייכת.
אחרי כ 30 דקות של שיחה מקצועית חתכה אווה את האוויר, כאילו בלהב, והפילה את השאלה הצפויה "אז ספרי לי שירלי, איך את עוזבת את המשרד הכי יוקרתי בעיר, ואם אינני טועה אפילו היית על מסלול לשותפות. אין ספק שאת מפגינה ידע והבנה עסקית, יש לך בטחון עצמי וכל מה שדרוש כדי להכניס עוד אשה מצליחה לשותפות בעולם הכל כך גברי הזה".
ובכן אמרתי, זהו בדיוק, זו הסיבה, הכניסה לסביבה הגברית הזו מלווה, לפחות במשרד שלנו בהתנהגות גברית בוטה על גבול הטרדה מינית. לא נוח לי לדבר רעות על המקום שממנו אני באה, אבל נראה שלא אצליח להסביר את העזיבה, אלא אם אספר לך את האמת. את אשה וזה מאפשר לי להיפתח…
הבעת פניה של אווה היתה ברורה, בלי מילים כאילו אמרה – תמשיכי, ספרי לי, אני איתך.
השיחה נמשכה עוד כ 20 דקות תוך שאני פורשת בפני אווה את השתלשלות העניינים ומתבלת בתיאורים דוחים את התנהגותו הבוטה והסקסיסטית של דן גנור כלפי וכלפי נשים נוספות במשרד.
לפתע אווה נעמדה על רגליה ובקול קר ותקיף אמרה "זה מספיק, שמעתי די", "תודה שהגעת, נשוב אליך, אני מבקשת שתעזבי עכשיו".
בחוסר חשק, נסעתי למשרד, נתבקשתי לחפיפה. עליתי לקומה השישית, פסעתי לחדרי חרישית לא רציתי לראות איש, סגרתי את הדלת והחלטתי להתקשר לאווה לנסות לגשש מה קרה שם, הוצאתי את כרטיס הביקור שלה, התחלתי לחייג ועוד לפני שהגעתי לספרה השישית, התכווצה לי הבטן. רק עכשיו הבחנתי בשם המלא על גבי הכרטיס "אווה חושן גנור", אשתו של דן גנור, הנחתי את הטלפון והבנתי שפישלתי.
בערב מול הטלויזיה, עם כוס יין אדום ביד, הרהרתי בחוסר המזל שלי, המחשבה לאן אני ממשיכה מפה היתה כבדה והחלטתי להניח לה לעת עתה.
למחרת בבוקר, קרא לי עמירם, בעל המניות העיקרי בחברה, ברגליים כבדות נכנסתי וסגרתי את הדלת מאחורי.
פיטרנו את דן הוא אמר, הגיע אלינו מידע על התנהגות מחפירה מצידו כלפי נשים במשרד. אנחנו מגנים את זה לחלוטין. תוך כדי שאני מעכלת את דבריו ואת ההצעה להחליף דן בניהול החברה, הבנתי את משמעות המונח "תקשורת נשית".
זה גם היה הרגע שהבנתי כמה אסרטיביות ובטחון לעמוד על שלך חשוב, ובערב כבר הרמתי טלפון למאמנת אישית וקבעתי את הפגישה הראשונה.
הרכבת פאזלים זה הרבה יותר ממשחק ילדים
